מתי כדאי לערוך צוואה? (ספוילר: הרבה לפני מה שחשבתם)

אם אתם בשנות ה־20 או ה־30 לחייכם, יש סיכוי גבוה שלא הקדשתם אפילו דקה למחשבה על תכנון ההורשה שלכם או לעריכת צוואה. בישראל ניתן לערוך צוואה החל מגיל 18. אבל מתי באמת כדאי להתחיל לתכנן הורשה? התשובה תפתיע אתכם.

הטעות הנפוצה: “צוואה זה למבוגרים”

התפיסה הרווחת היא שצוואה היא מסמך של "גדולים” -  משהו שעושים אחרי שצוברים נכסים, משפחה מורכבת או הון משמעותי. בפועל, זו תפיסה שגויה.

מחקרים בתחום תכנון ההורשה מראים פער ברור בין המלצות אנשי מקצוע (שמצביעים על סוף שנות ה־20 כנקודת התחלה) לבין הציבור, שנוטה לדחות את ההחלטה לגילאי ה־40–50. זאת בעיקר בגלל הטיות קוגניטיביות כמו אופטימיות יתר והימנעות מחשיבה על סיכונים.

ישראלים רבים מדי חושבים שאדם צריך לחשוב על צוואה רק כשהוא מתבגר וצובר נכסים רבים, זאת על אף המצב הבטחוני והשירות הצבאי האינטנסיבי לרבות במילואים, על אף הלחץ היומיומי שרובנו חיים בו ושעלול לתת אותותיו במצבי בריאות קיצוניים ועל אף שבשנים האחרונות עלו באחוזים ניכרים שיעורי המוות בתאונות דרכים.

אלה אינם נתונים ייחודיים לישראל. במחקר שנערך באוסטרליה בשנת 2022[1] נמצא שעורכי דין מתחום תכנון ההורשה ממליצים על תכנון הורשה כבר בסוף שנות ה-20, זאת בעיקר מהתפיסה הרציונלית כי מדובר בכלי משפטי תכנוני המתעדכן לאורך החיים. זאת לעומת הציבור הרחב שרואה בגיל 47 את הזמן המתאים בעיקר בשל הטיות קוגניטיביות מוכרות מתחום הכלכלה ההתנהגותית.[2]

ובמילים פשוטות:

בסוף כולם מתים, אבל אף אחד לא יודע מתי הסוף ולכן "לי זה לא יקרה" אינה תוכנית עבודה או אסטרטגיית תכנון משפטית.

מה יקרה אם אמות ולא תהיה לי צוואה?

בהיעדר צוואה, נכנס לפעולה מנגנון ברירת המחדל של חוק הירושה:

• הירושה היא על פי דין או על פי צוואה[3] – הסדר ברירת המחדל תקף כל עוד לא נערכה צוואה.

• ירושה על פי דין (ללא צוואה) מסווגת את היורשים לשני סוגים (א) בן/ת זוג (ב) קרובי המוריש.

• קרובי המוריש לעניין ההורשה מתחלקים לשלוש פרנטלות (שכבות). 1) צאצאיו; 2) הוריו וצאצאיהם; 3) סבים (הורי הורים) וצאצאיהם.[4]

• השכבה הקרובה יורשת ושוללת את  זכות הירושה של השכבה הרחוקה יותר.

• בתוך הפרנטלה (השכבה) חולקים היורשים את העיזבון בחלקים שווים ביניהם.[5]

• בן/בת הזוג יורשים חלק בהתאם לזהות יתר היורשים - השאיר בן זוג ולא השאיר קרובים יירש בן הזוג הכל. "השאיר בן זוג וקרובים כאחד יורשים שניהם אולם חלקו של בן הזוג בירושה אינו חלק פלוני קבוע מתוך השלם, אלא משתנה החלק לפי שותפיו של בן הזוג לירושה באופן כללי הולך אותו חלק וגדל עם "ריחוקם" של יורשים אחרים מהמוריש בקרבת הדם. (לדוגמא חלקו של בן הזוג יותר גדול כאשר יורש הוא יחד עם אחיו של המוריש מאשר כאשר יורש הוא עם הוריו)".[6]

מסקנה - אם החלוקה בין היורשים שמציע החוק לא מתיישבת עם הרצון שלכם - אתם צריכים לערוך צוואה. ולא רק.

• בנוסף, כל מי שיש לו הוראות שמעוניין לקבוע תנאים והוראות בנוגע לעיזבונו (דוגמת זכות מגורים בנכס או הוראות לגבי ניהולו, חיוב להעמיד תרומה לגוף מסויים, תנאי לזכיה בירושה) – צריך לערוך צוואה.

אין לי מה להוריש – אני עדיין צריך לערוך צוואה?

"אין לי נכסים" זו אחת ההנחות השגויות בקרב צעירים. חוק הירושה אינו מגדיר מהו עיזבון ובפועל, גם בגילאי 20–40 יש לכם נכסים, גם אם אתם לא מודעים להם:

• חשבון השקעות או מסחר

• מטבעות קריפטו

• אופציות ממקום העבודה

• זכויות יוצרים (תוכן, צילום, עיצוב, מוזיקה)

• פעילות דיגיטלית מניבה (ברשתות חברתיות, ערוצים, חנויות אונליין)

• פיקדון צבאי

• חפצים אישיים בעלי ערך רגשי או כלכלי (מחברות קומיקס, פריטי אופנה ייחודיים, יומן אישי או סתם תכשיט שתרצו להעניק לחברים דווקא)

• פיצויים

• חיות מחמד (כן, גם זה רלוונטי לתכנון הורשה)

הערה: ככלל, נכסים פנסיוניים וביטוחיים לא נכללים בעיזבון, אך הם חלק בלתי נפרד מתכנון הורשה.

המשמעות המשפטית: גם אם אתם לא "עשירים" והגעתם לשיא צבירת ההון שלכם - יש לכם מה להוריש. ואם הסדר ברירת המחדל של החוק לא עונה על רצונותיכם – עליכם לתכנן את ההורשה שלכם.

אז מתי כן נכון לערוך צוואה?

סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי גיל המינימום לעריכת צוואה הינו 18 ומעליו כל מי שהסדר הירושה על פי דין לא מתאים לו או לא מספק מבחינתו  - צריך לערוך צוואה. אין "גיל אידאלי" לתכנון ההורשה יש "טריגרים" בהתאם לנסיבות - ובהן שינוי סטטוס - נישואין והקמת משפחה, רכישת נכסים משמעותיים (גם אם הועברו בירושה אליכם), בעלות על עסקים ועוד.

• בגילאי ה-20: תחילת צבירת נכסים ורצון לסטות מהורשה להורים/אחים כברירת מחדל או להוריש לאלה בחלקים שווים.

• בגילאי ה-30: זוגיות, הורות והוראות אפוטרופסות בצוואה (הבעת רצון).

• בגילאי ה-40: הורים יחידנים ולהט"בים, בזוגיות פרק ב' או במשפחות מורכבות, לרבות צורך בתכנון מתקדם כגון נאמנות לטובת קטינים והבעת רצון.

• בגילאי ה-50: שמירה על נכסים במשפחה הגרעינית, איזון בין יורשים לעניין מתנות שניתנו בחיים העברה בין דורית של נכסים מורכבים דוגמת עסקים ונכסים מחוץ לישראל.

• לקראת הגיל השלישי: למורישים בעלי משפחות שרוצים לתכנן את העיזבון בהתאם להרכב המשפחתי שלהם ושל צאצאיהם, בהתאם למסת הנכסים שלהם ובתנאים שהם מעוניינים לקבוע.

מתי לעדכן צוואה?

צוואה שנערכה בכל גיל אינה סופית ומומלץ לעדכן צוואה בממוצע כל חמש שנים או בסמוך לשינויי חיים משמעותיים (שינוי במצבת היורשים ו/או הנכסים, הגירה) או בשינויים אחרים ברצונותיכם. עדכון קבוע של הצוואה יסייע לקחת בחשבון שינויים בחוק (דוגמת חוקי הירושה והמיסוי) וכן יאמת כי זה רצונכם העדכני והאחרון. צוואה שאינה מעודכנת עלולה להוות סיכון משפטי.

שאלות נפוצות:

מתי כדאי לערוך צוואה לראשונה?

עורכי דין העוסקים בתכנון הורשה ממליצים לשקול עריכת צוואה כבר בסוף שנות ה-20, בוודאי כשיש נכסים ורצון לסטות מהסדר הירושה שמציע החוק. סעיף 26 לחוק הירושה קובע שגיל המינימום לעריכת צוואה הוא 18 – וכל מי שמלאו לו 18 ואינו מרוצה מחלוקת הירושה שמציע החוק, רשאי ומומלץ לו לערוך צוואה.

מה קורה לרכוש של אדם שנפטר בלי צוואה בישראל?

בהיעדר צוואה, העיזבון מתחלק בהתאם להסדר הירושה על פי דין הקבוע בחוק הירושה. היורשים הם בן/בת הזוג וקרובי המשפחה, המחולקים לשלוש פרנטלות (שכבות): צאצאים, הורים וצאצאיהם, וסבים וצאצאיהם. השכבה הקרובה ביותר יורשת ושוללת את זכות הירושה מהשכבות הרחוקות. אם חלוקה זו אינה תואמת את רצונותיכם – עליכם לערוך צוואה.

מתי צריך לעדכן צוואה?

מומלץ לעדכן צוואה כל חמש שנים בממוצע, או בסמוך לשינויי חיים משמעותיים: נישואים, לידת ילדים, גירושין, פטירת יורשים, רכישת נכס, הקמת עסק, הגירה, ושינויים משמעותיים אחרים. צוואה שאינה מעודכנת עלולה לא לשקף את רצונכם העדכני ולהוות סיכון משפטי ואף להחשב כ"צוואה שנשתכחה".

עבור חלק מהאנשים בגילאים הצעירים, תכנון ההורשה עשוי להיות פשוט למדי, וככל שעוברות השנים יתכן ויהיה מדובר בצוואה מורכבת. צוואה היא מסמך משפטי, ועורך דין שתחום התמחותו הוא בתכנון הורשה יספק לכם את היעוץ המשפטי שיבטיח שצוואתכם תשקף את רצונותיכם ותתאים למבנה המשפחתי שלכם ולנכסים שצברתם.  

אם תרצו לתכנן הורשה ולערוך צוואה בליווי יעוץ משפטי מקצועי - צרו קשר.

המאמר מספק מידע כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי או לעריכת צוואה על-ידי עורך דין שתחום עיסוקו המרכזי הוא בתכנון הורשה והעברה בין דורית.

[1] Bridget J. Crawford et al., A Behavioral Economics Analysis of Will Making Preferences: When to Begin and Who Should Have the Most Input (2023).

[2] הטיית ההווה (present bias): אנשים מעניקים משקל יתר לעלות המיידית (מחשבות על מוות, הוצאה כספית, מאמץ) ומזניחים את התועלת העתידית של תכנון הורשה מוקדם. הטיית האופטימיות: הציבור נוטה לזהות עריכת צוואה עם גיל מבוגר, מחלה, או קרבת מוות ולא עם שלב החיים שבו בפועל מצטברים נכסים ותלויים. הטיית הסטטוס קוו: ללא טריגר (כמו לידת ילד, נישואים, מגפה), אנשים נוטים לדחות מחשבות על העתיד או תכנון רחוק טווח.

[3] סעיף 2 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה").

[4] סעיפים 10,12 לחוק הירושה.

[5] סעיף 13 לחוק הירושה.

[6] תע"ז (ת"א) 4488/78 פיירוקר סרינה נ' פרדליס בוריס (פורסם במאגרים, 1.07.1979).