סודיות צוואות

האם יורש פוטנציאלי יכול לעיין בצוואת סבו עוד בחייו? שאלות מסוג זה מפורסמות לא אחת בפורומים לענייני ירושה וצוואות. זה המקום לברר את סוגיית סודיות הצוואה בחייו של המצווה ולאחר פטירתו.

סודיות הצוואה בחיי המצווה

במהלך חייו, המצווה מחזיק בזכות מלאה לחסות את תוכן צוואתו מכל טעם שהוא. גם על גורמים המעורבים חלה אחריות לשמירת סודיות. כך החובה שבדין שחלה על רשם הירושה בעניין צוואות שהופקדו,[1] וכך על עורך הדין שערך את הצוואה מתוקף החיסיון החל על יחסי עורך דין-לקוח. חסיון עורך דין לקוח הינו חסיון מוחלט שנועד להעניק ללקוח מרחב מוגן למסירת מידע ללא חשש. הפרת החסיון ובענייננו חשיפת הצוואה ללא הסכמת המצווה, שהוא בעל הזכות לחסיון, תחשב להפרת חובת הסודיות המקצועית.[2] 

זה המקום להדגיש כי במהלך חייו, המצווה מחזיק בזכות מלאה לחסות את תוכן צוואתו מכל טעם שהוא ומפני כל אדם וגורם שהוא. בצד זאת יש להדגיש כי זכותו של מצווה לשנות את צוואתו כל עוד הוא כשיר לערוך צוואה עד למועד פטירתו, כך שעיון בצוואה שערך אדם במהלך חייו אינו מבטיח כי זו הצוואה האחרונה שערך ושהיא זו שתקויים.[3]

סודיות הצוואה לאחר פטירת המצווה

לאחר מות המצווה, ומאחר והצוואה הופכת למסמך בעל השלכות משפטיות, הידיעה על הגשת בקשה לצו קיום צוואה הינה פומבית.[4] בנוסף קבע המחוקק חובה מפורשת לפיה כל מי שיש בידו צוואה למסור חייב למסור אותה לרשם לענייני ירושה עם היוודע לו על מות המצווה.[5]

בשלב זה, זוכים על פי צוואה, יורשים פוטנציאליים ובעלי עניין אחרים דוגמת נושים, רשאים לבקש לעיין בצוואה שהופקדה אצל רשם הירושה.[6]​ או שצוואה שהוגשה בקשה לקיימה. זאת בין היתר על מנת לאפשר להם להגיש התנגדות לקיום הצוואה. כאשר רשם היורשה מפיק צו לקיום הצוואה, העתק הצוואה מצורף לצו. ככל שהיורשים יבקשו לממש את זכייתם הם יתבקשו להציג את הצו והצוואה בפני גורמים שלישיים, כגון בנקים או רשם המקרקעין.

מלבד מסמך הצוואה עצמו, כאשר מוגשת התנגדות לקיום צוואה בעילות של השפעה בלתי הוגנת, מעורבות בעלי עניין בעריכת הצוואה או בעניין כשירותו של המצווה לערוך צוואה, עולה הצורך לחשוף את האירועים שאירעו בסמוך לעריכתה. לשם כך לא אחת מזומנים עורכי הדין שערכו את הצוואה, ואף עדי הצוואה להעיד על נסיבות עריכת הצוואה.

בפרשת צ' ארבעה אחים ניהלו הליכים משפטיים בקשר לצוואת אימם, לשם כך ביקשו להעיד את עורך הדין שערך את הצוואה וכן לקבל ממנו מסמכים דוגמת הטיוטות של הצוואה והבקשות שהוחלפו בין המנוחים לעו"ד, יומני הפגישות של עוה"ד כמו גם חשבוניות וקבלות רלוונטיות. בית המשפט קבע בהחלטתו כי "מצווה בראש וראשונה לברר האם הצוואה משקפת את "רצונו הנחזה" או את "רצונו החופשי" של המצווה... דומה כי בהליך הנסב על תוקפה של צוואה, האינטרס שבכיבוד רצונו של המת מתוך שמירת כבוד המת, גובר על אינטרסים אחרים, ובהם שמירת הפרטיות של המנוח ושמירה על חסיונות שעמדו לו בחייו ובכללם חסיון עו"ד-לקוח... נמצא כי בהליכי קיום צוואה והתנגדות, גילוי המידע לא רק שהוא משרת את הערך החברתי הכללי של גילוי האמת ועשיית משפט צדק, אלא שהוא מתחייב מהתכלית העומדת ביסוד הליכי קיום צוואה".[7] 

פרשת סקולר[8] עסקה בעזבונם של בני זוג בפרק ב'. ילדיה של אישה מנישואיה הראשונים ויורשיה היחידים על-פי צוואה שערכה, הגישו תביעה נגד יורשי האיש מנישואיו הקודמים. לאחר הגשת התביעה, הגישו המבקשים בקשה לעיין ולהעתיק את הרישומים בספרי הבנקים בכל הנוגע לחשבונות בני הזוג. בית המשפט העליון קבע בדעת הרב כי:

"הזכות לפרטיות אינה עוברת מן העולם יחד עם בעל הזכות, והיא ממשיכה להיות מוגנת גם אחרי מותו. אלא שבמקומו של בעל הזכות ה"המקורי", שעם מותו אינו כשר עוד לזכויות, באים יורשיו תחתיו כבעלי אותה זכות שהייתה למורישם".  

המלומד מ. בירנהרק[9] מבקר גישה זו שהפכה את הזכות האישית לפרטיות לזכות רכושית בת-הורשה. זאת מהטעם שפעמים רבות בני אדם מבקשים לחסות מידע אישי דווקא מקרוביהם ויקיריהם שיורשים את רכושם החומרי. המלומד קורא לצמצם גישה זו לענייני קניין הנוגעים ישירות ליורשים, בין אם לעניין חשבונות בנק או למוטבים של כספים שהיו בקופת גמל, ולדחות גישה זו כאשר מדובר בבקשות של מי שאינם יורשים או כאשר מדובר במידע רפואי או פסיכולוגי, זאת בשונה ממידע קוגניטיבי הדרוש להכרעה בסכסוך בדבר תוקפה של צוואה.

במאמרו "חיסיון עו"ד - לקוח לאחר מות לקוח"[10] כותב עו"ד דרור ארד-איילון כי ככל שהמצווה מעוניין בחסיון תוכן הצוואה גם לאחר פטירתו, עליו להותיר הוראה פוזיטיבית – מפורשת או משתמעת – בדבר רצונו לחסות את המידע. כך, גם אם יתקיימו הליכים משפטיים ידרש לשם חשיפת המידע צו שיפוטי והגילוי יעשה "לגורם שיפוטי ולא לבעל עניין זה או אחר."

סודיות הצוואה הדדדית

מטבע הדברים, צוואה הדדית חשופה לשני בני הזוג שערכו אותה. למעלה מכך, ככל שהצדדים ערכו צוואה הדדית במסמך אחד, הרי שעם פטירת הראשון מבין המצווים והגשת הבקשה לקיום צוואתו נחשפת "אוטומטית" גם צוואתו של הנותר בחיים. עובדה זו לא תמיד עומדת לעיני המצווים ומומלץ לתת עליה את הדעת. אולם מה דינה של הסודיות, ככל שבני זוג ערכו שתי צוואות הדדיות במסמכים נפרדים?

בעניין אלמוני נ' פלונית[11] נפטר מנוח שציווה בצוואתו ההדדית הנפרדת תחילה את כל רכושו לאלמנתו, וכן קבע הסדר של יורש במקום יורש, בחלוקה לא שוויונית בין ילדיהם המשותפים של הצדדים. האלמנה סרבה לחשוף את תוכן צוואתה, הן את ההסדר שקבעה בצוואתה במקרה שהמנוח לא יהיה בין החיים ביום מותה והן את האופן בו בחרה להוריש את רכושה לאחר מותה. ערכאת הערעור קבעה כי בהחלטתה לערוך צוואה הדדית במסמך נפרד, לא ויתרה האלמנה על החיסיון שעומד לזכותה באופן אישי וכן קבע כי בשלב זה, בו האלמנה לבדה היא היורשת הוודאית יש להותיר את שאלת החסיון להכרעת בית משפט קמא בעניין תביעת הילדים.

פתרונות אפשריים

במאמרו "חיסיון עו"ד - לקוח לאחר מות לקוח"[12] כותב עו"ד דרור ארד-איילון כי ככל שהמצווה מעוניין בחסיון תוכן הצוואה גם לאחר פטירתו, עליו להותיר בצוואה הוראה פוזיטיבית – מפורשת או משתמעת – בדבר רצונו לחסות את המידע. כך, גם אם יתקיימו הליכים משפטיים ידרש לשם חשיפת המידע צו שיפוטי והגילוי יעשה "לגורם שיפוטי ולא לבעל עניין זה או אחר."

אפשרות נוספת היא להורות על הקמת נאמנות בצוואה. באופן שבו רכוש המצווה יוקנה לנאמנות, שתנוהל על ידי נאמן בעבור נהנים שפרוט זהותם, הרכבם והקפם יפורט בכתב נאמנות נפרד. בניגוד לצוואות, נאמנויות אינן כפופות לתהליכי קיום צוואה ציבוריים, אלא להליכי הפרטיות והחסיון הכלליים. לפיכך רשאי יוצר הנאמנות בצוואה לקבוע גם את הסדרת נושא הסודיות וההגנה על מידע רגיש. זאת ביחסים שבין הנאמן לנהנים, כגון חובות דיווח וביחסים שבין הנהנים לבין עצמם וכלפי כולי עלמא.

סיכום

במהלך חייו, המצווה זכאי לשמור את צוואתו בסוד, אך לאחר מותו ובעיקר על מנת להגשים את רצונו, יתכן שיחשף תוכן הצוואה לא רק לזוכים על פי צוואה אלא גם ליורשים שהודרו ממנה או בעלי עניין אחרים. על מנת להבטיח שהצוואה שלכם תנוסח באופן מקצועי ומדויק, תוך התייחסות לכל ההיבטים המשפטיים והאישיים הייחודיים לכם, לרבות סוגיות של סודיות מידע רגיש, מומלץ ביותר לפנות בהקדם לקבלת ייעוץ מעורך דין המתמחה בדיני צוואות וירושות.

יעוץ לעריכת צוואה

[1] תקנה 5.(א) לתקנות הירושה, התשנ"ח – 1988 (להלן: "תקנות הירושה") קובעת כי "צוואות וזכרונות דברים על צוואות שבעל פה שהופקדו אצל רשם לעניני ירושה, וכל התיקים והרישומים הנוגעים להם, לרבות המרשם הארצי, יישמרו בסוד וכל עוד המצווה בחיים לא תימסר כל ידיעה עליהם.

[2] חסיון עו"ד-לקוח מבוסס על שתי הוראות חוק משלימות – סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 לפיו "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון". בנוסף, סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, המטיל איסור על עורך הדין לגלות "דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי". זכות החיסיון של לקוח כלפי עורך דין הינה זכות מוחלטת, שרק הלקוח יכול לוותר עליה.

[3] סעיף 36 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה").

[4] תקנה 17(א) לתקנות הירושה.

[5] סעיף 75 לחוק הירושה.

[6] תקנה 5(ג) לתקנות הירושה.

[7] רמ"ש 42302-10-15 צ'' ואח' נ' צ' ואח' פורסם בנבו, 27.01.2016.

[8] רע"א  1917/92 סקולר ואח' נ' גרבי ואח' (פורסם במאגרים, 23.11.1993).

[9] מיכאל בירנהק, פרטיות חוקתית הוצאת אוניברסיטת בר-אילן ונבו, התשפ"ג – 2023.

[10] עו"ד דרור ארד-איילון, אתיקה מקצועית, גליון 49 (13.01.2013).

[11] רמש (ת"א) 30048-04-23 אלמוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 31.07.2023).

[12] עו"ד דרור ארד-איילון, אתיקה מקצועית, גליון 49 (13.01.2013).