מי יורש את זכויות היוצרים : דברים שיוצרים וממציאים צריכים לדעת
- עורכת דין אסנת אלדר
- לפני 6 ימים
- זמן קריאה 7 דקות
בסוף שנת 2025 הלכו לעולמם שני יוצרים בולטים מעולם התרבות הבינלאומי: הבמאי והשחקן האמריקאי רוב ריינר, ואיקונת הקולנוע הצרפתי בריג’יט ברדו. מותם מחדד סוגיה משפטית בעלת חשיבות הולכת וגוברת - גורלן של זכויות יוצרים ונכסי קניין רוחני לאחר פטירת היוצר. מלבד נכסים מוחשיים ורכוש פיננסי, עיזבונם של יוצרים, אמנים וממציאים כולל לעיתים נכסים בלתי מוחשיים בעלי ערך כלכלי, תרבותי וסימבולי משמעותי: זכויות יוצרים, תמלוגים, סימני מסחר, זכויות פרסום ומוניטין. האם דינם של נכסים אלה כדין כל נכס עיזבוני אחר? כיצד ניתן להסדיר את ניהולם והעברתם לדורות הבאים, והאם יש מקום למבנים ייעודיים כגון נאמנות לצורך מימוש מיטבי של זכויות אלה?
כיצד ניתן להוריש זכויות יוצרים?
חוק הירושה[1] קובע כבר בסעיף הראשון כי במות אדם עובר עזבונו ליורשיו אולם החוק לא קובע מהם אותם "נכסים". זכויות יוצרים הן קניין רוחני ומוגדרות כנכס בלתי מוחשי. בדיני זכויות היוצרים נודעת חלוקה לזכות יוצרים כלכלית ולזכות מוסרית. זכות היוצרים הכלכלית מנויה בחוק[2] ומקנה לבעליה זכות בלעדית לבצע פעולות מוגדרות ביצירה ולנצלה כנכס כלכלי. כפי שעשו לדוגמא יורשי א. מילן בדמויות פו הדב וחבריו.[3] הזכות המוסרית גם היא מנויה בחוק[4] והיא "ביטוי להכרת המחוקק בקשר האישי-תרבותי-רוחני הקיים בין היוצר לבין יצירתו והיא מגנה גם על שמו הטוב וכבודו של היוצר ועל המוניטין שלו".[5] אולם בעוד הזכות הכלכלית ניתנת להורשה ככל נכס אחר, הרכיב המוסרי, הינו אישי ואינו ניתן להעברה, אף כי זוכה להגנה משפטית גם לאחר מותו של היוצר. תקופת ההגנה על זכויות היוצרים נמדדת ביחס לחיי היוצר עצמו ובישראל[6] עומדת על 70 שנה לאחר פטירת היוצר.
על אף האופי הבלתי מוחשי שלהן, יש חשיבות גדולה לתכנון ההורשה של זכויות היוצרים, ובין היתר לשרטט את מפת נכסי הקניין הרוחני, לרבות רישומי קניין רוחני, שותפים ליצירה וכיוב'. כך לדוגמא אמנים חברי אקו"ם, חברה לייצוג והגנה על יוצרים מתחום המוסיקה והספרות וזכויותיהם, זכאים מתוקף מניותיהם באגודה לחלוקת תמלוגים בחייהם כמו גם לזכויות הצבעה, זכות להיבחר למוסדות החברה ועוד. עם פטירת היוצר פוקעת מניית החברות והיורשים זכאים לקבל מניית ירושה אשר מזכה את בעליה בקבלת תמלוגים בלבד.[7] בנוסף, יש לקחת בחשבון כי היורשים יהיו כפופים להסכמים מסחריים שכרת המנוח בחייו. כך לדוגמא בתביעה שהגישה אלמנתו של שייקה אופיר ז"ל,[8] נקבע כי מכיוון שהמנוח העביר את זכויותיו (להופעותיו המוקלטות) בחייו למפיק אברהם פשנל, אין באפשרותה למנוע את המשך השימוש במאסטרים והפצת ההקלטות של מערכונים על ידי צדדים שלישיים שרכשו את הזכויות כדין.[9]
האם כדאי ליוצר להקים נאמנות?
ככל שמדובר ביוצר או ממציא פורה, דווקא מבנה של נאמנות יבטיח מיצוי טוב יותר של הזכויות הכלכליות, וחלוקה לנהנים של הפירות הנובעים מהזכות. הדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר ביורשים נטולי ידע לניהול זכויות יוצרים ובעלי אינטרסים שונים. בעריכת כתב נאמנות יכול היוצר (יוצר הנאמנות שהוא בעל זכויות היוצרים) לקבוע גם את תנאי השימוש ביצירות וכן תנאים נוספים. בכתב הנאמנות ניתן להורות גם על עניינים נוספים כמו תנאים לפרסום יצירות שלא פורסמו, תנאי רישיונות וכד', הכנסה של רווחים מפירסומים קיימים וחדשים (רווחי הוצאות לאור, מכירות דיגיטליות, העתקות וכו’), יצירת רישיונות חדשים – תרגומים, עיבודים לקולנוע/טלוויזיה, אודיו, הצגות במה, בדיקת וייעוץ לגבי הסכמי הפקה/הפצה עתידיים ועוד. לנאמנות ניתן להקנות חומרים נוספים מעבר ליצירות עיקריות לדוגמא מכתבים, יומנים, טיוטות וכתבים היסטוריים לאוספים, לאוניברסיטאות או לארכיונים שעל הנאמנים יהיה לטפל בהם בהתאם לקריטריונים שקבע היוצר, לצד קריטריוניים אתיים ומקצועיים.
מלבד טיוב והשבחה של זכויות היוצרים בנאמנות, על הנאמנים שם לשמור ולהגן על זכויות היוצרים מפני הפרות כגון שימוש לא מורשה ביצירות. להבדיל ממינוי של מנהל עיזבון, אשר אחראי על חלוקה של נכסי העיזבון בין היורשים וכאשר אלה מחולקים תם תפקידו, נאמן יכול לנהל את נכסי הנאמנות לאורך שנים רבות (בישראל משך חיי נאמנות אינו מוגבל). בנוסף, יכול לקבוע יוצר הנאמנות כי לצורך ניהול זכויות היוצרים שבעיזבון ימונה מנהל/נאמן מקצועי (דוגמת סוכן ספרותי או מוסיקלי) לניהול ההיבטים מקצועיים, שתוחמים את הערך התרבותי לצד הערך הכלכלי.
יחד עם זאת מבנה של נאמנות אינו "חזות הכל" ונאמנות שאינה מנוסחת כהלכה עשויה גם היא להתגלגל לכדי סכסוך משפטי. סכסוך מתוקשר שכזה התגלע בענייו עזבונו של המוזיקאי ואיש העסקים ג'ימי באפט (נפטר בשנת 2023).[10] למרות שבאפט הקים נאמנות עוד בחייו כדי להגן על הונו, זכויות היוצרים שלו בשיריו ועל המותג "Margaritaville" (נכסים המוערכים בכמליארד דולר), המציאות לאחר מותו חשפה כשלים מבניים משמעותיים. הנאמנות נועדה להבטיח ניהול מקצועי של זכויות היוצרים והסימנים המסחריים על ידי מומחים, תוך ניתוק בעלות אישית מהניהול העסקי. אולם נוצר נתק בין האלמנה (הנהנית העיקרית) לבין הנאמנים, משמצאה עצמה חסרת סמכות החלטה לגבי השימוש בדמותו וביצירותיו של בעלה. הסכסוך גרם להפרת הפרטיות שהגנה על הנאמנות, לסכסוך משפטי יקר ובזבזני ובנוסף, מאחר שזכויות היוצרים הן נכס הדורש ניהול אקטיבי (אישור רישיונות, שימוש בפרסומות), המחלוקת הפרשנית על כתב הנאמנות גרמה ל"שיתוק" עסקי. בנוסף ניתן לקבוע בנאמנות יישום רצונות ספציפיים של היוצר דוגמת גניזה של תכנים מסוימים כגון סקיצות וחומרים בלתי גמורים.[11]
פרשת נאמנות מקס ברוד[12] חושפת את חלק מהבעיות הקשורות לעזבונם של אמנים מובילים בתחומם. בשנת 1924 נפטר פרנץ קפקא
מבלי שערך צוואה. בביתו נמצאו שני פתקים המבקשים מחברו, המשפטן והמוציא לאור מקס ברוד, לשרוף את כתבי היד שלו. ברוד סרב למלא את הבקשה. בשלהי שנות ה-40 הצליח ברוד לברוח מפראג ולהציל את כתבי היד, בהם החזיק בהם עד מותו בשנת 1968. בצוואותיו ציווה ברוד הערירי את כלל עזבונו, כולל כתבי קפקא שברשותו למזכירתו אסתר הופה, עם הוראה ברורה שהופה תדאג להעביר את החומרים לספרייה ציבורית נבחרת לאחר מותה. במשתמע מצוואתו הקים ברוד הקדש ציבורי לכתבי קפקא. אולם הופה לא קיימה הוראה זו, שמרה על החומרים ברשותה, מכרה חלק מכתבי קפקא בימי חייה והורישה אותם בצוואתה לצאצאיה כאילו היו חלק מרכושה. בית המשפט העליון קיבל את פסיקות הערכאות דלמטה וקבע כי ברוד "גילה דעתו בבירור, שהוא מעוניין כי זכותן היחידה של המבקשות ביחס לעזבונו הספרותי תהא זכות התמלוגים" והופה לא היתה בעלת הזכות למכור את נכסי הקניין הרוחני או להחזיקם בבעלות פרטית.
אלברט איינשטיין לדוגמא ציווה על הקמת נאמנות אשר תדאג לצרכי מזכירתו ובתו. נכסי הקניין הרוחני שלו[13] כתבי היד, זכויות היוצרים, זכויות הפרסום, התמלוגים והסכמי תמלוגים, וכל רכוש וזכויות ספרותיות אחרות, מכל סוג או אופי שהוא, הועברו תחילה לנאמנות, על מנת שתנהל אותם לרווחת הנהנות ואחר מותן ציווה כי כל נכסי הנאמנות יועברו לאוניברסיטה העברית בירושלים. מהיום שקיבלה האוניברסיטה את זכויות היוצרים של העיזבון היא ניהל מאות הליכים[14] בארץ ובעולם כנגד מפרסמים בטענה כי הקניין הרוחני שבנכסים שהועברו לה כוללים גם את הזכויות בשמו ובדמותו.[15] בעוד בתי משפט בישראל הסכימו במקרים מסויימים להכיר בכך,[16] בשנת 2002 קבע בית משפט בקליפורניה כי על פי הדין החל שם, זכויות אלה פקעו לאחר 57 שנים ממועד פטירתו.
מלבד זכויות יוצרים גם נכסי קניין רוחני דוגמת מדגמים ופטנטים הם נכס בר הורשה. לאחר מותו של בעל הפטנט, הנכס עובר לנחלת היורשים לפי צוואה או דין, והיורשים ממשיכים להחזיק בזכות (כולל רישיונות ותחזוקת ההתמשכות) עד תום תקופת ההגנה החוקית של הפטנט/המדגם עצמו.
סעדים ליורשים
כמי שנכנסו בנעלי היוצר, היורשים הופכים לבעלי זכות היוצרים ורשאים להגיש תובענה בגין הפרת הזכויות הכלכליות המנויות בחוק (כגון העתקה, פרסום, שידור או העמדה לרשות הציבור). הגנה זו מאפשרת ליורשים למנוע מאחרים לנצל את היצירה ללא רשותם ולתבוע פיצויים בגין הפרות אלו. כך למשל, אלמנתו של הפסל יצחק דנציגר הגישה תביעה למסירת העתק או לחילופין השמדתו של הפסל "נמרוד".[17] תרצה אריאל, אלמנתו של הזמר מאיר אריאל ז"ל, יחד עם אחרים תבעו את אתר וואלה ואת חברת קוקה קולה על השמעת יצירותיהם ללא אישור באתר וואלה music בחסות קוקה קולה.[18] [19]
בניגוד לזכויות הכלכליות, הזכות המוסרית, הכוללת את הזכות לייחוס היצירה ליוצר (קרדיט ליוצר) ושמירה על שלמותה, היא זכות אישית שאינה ניתנת להעברה או להורשה בצוואה. עם זאת, החוק[20] מעניק לקבוצה מוגדרת של קרובי משפחה – בן זוג, צאצא, הורה או אח את הכוח המשפטי להגיש תביעה בגין הפרת הזכות המוסרית שבוצעה לאחר מות היוצר. הגנה זו נועדה לשמור על הקשר הרוחני שבין היוצר ליצירתו ועל שמו הטוב גם לאחר פטירתו.[21]
במסגרת תביעה על הפרת זכויות, היורשים זכאים לדרוש מגוון סעדים, ובהם: צווי מניעה להפסקת ההפרה, פיצויים כספיים (לרבות פיצויים ללא הוכחת נזק), וכן מתן חשבונות על רווחי המפר. בנוסף, בית המשפט רשאי להורות על השמדת עותקים מפרים או העברת הבעלות בהם לידי היורשים.
לסיכום
הפקדת זכויות קניין רוחני במסגרת עיזבון היא נושא מורכב הדורש תכנון מראש והתייעצות עם מומחים הן מתחום זכויות היוצרים והן מתחום ההורשה. חשוב להבין את החשיבות של הכללת נכסים אלה בצוואה, את השיטות להערכת שוויים ואת ההשלכות המשפטיות הכרוכות בכך. מינוי נאמן או מינוי איש מקצוע מטעם נאמן לניהול זכויות הקניין הרוחני יבטיח טיפול נכון בנכסים לאחר הפטירה. אי הסדרה של זכויות יוצרים יכולה לגרום לדלדול העיזבון. מהמקרים הבולטים בשנים האחרונות הוא עיזבונו של הזמר פרינס (נפטר בשנת 2016) שהוערך בשנת 2022 בהיקף של כ-156 מיליון דולר. עיזבונו כלל בין היתר קטלוג מוזיקלי רחב ובעלות על זכויות יוצרים. אחיו ואחיו למחצה ניהלו במשך שנים ארוכות סכסוכים משפטיים נרחבים וחלוקת העיזבון הושלמה רק כעבור כעשור.
[1] סעיף 1 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965.
[2] סעיף 11 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח – 2007 (להלן: "חוק זכויות יוצרים").
[3] כעולה מפס"ד (ת"א) 1479/06 תא (ת"א) 1479-06 דיזני אנטרפרייז נ' קדר צעצועים בע"מ (פורסם בנבו, 24.07.2012). שם התקשרה חברת דיסני עם יורשי הסופר א. מילן בהסכם, "לפיו הומחו לדיסני שורה ארוכה של זכויות בספרי פו הדב, לרבות זכויות היוצרים והזכויות בדמויות הספר. בין היתר, הוענקה לדיסני הזכות לעשות שימוש בדמויות פו הדב לצרכים מסחריים, לרבות בקשר לצעצועים".
[4] סעיף 46 לחוק זכויות יוצרים.
[5] רע"א 12/17 אפרים שריר נ' נירית זרעים בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 28.03.2017).
[6] דיני הקניין הרוחני הם טריטוריאלים. במכסיקו מגן החוק על היוצר 100 שנים לאחר מות היוצר. בישראל, ארה"ב ומרבית מדינות האיחוד האירופי ההגנה היא 70 שנים לאחר מות היוצר, אולם בצרפת ההגנה על הזכות המוסרית אינה מוגבלת.
[7] תקנה 8.11 ותקנה 12.2 לתקנון החברה כפי שתוקן בהחלטת האסיפה מיום 28.07.2024, https://acum.org.il/wp-content/uploads/2024/08/takanon-jul24.pdf .
[8] תא (ת"א) 1356/04 לידיה אופיר נ' התיאטרון העממי א. דשא בע"מ (פורסם בנבו, 01.05.2007).
[9] בעניין אופיר הודגש כי זכויות היוצרים במערכונים עצמם שייכות לשייקה אופיר ז"ל וכי כיורשת, האלמנה מקבלת תמלוגים ואין לאף אחד מלבד לתובעת הזכות לשחזר את המערכונים, להקליטם מחדש או לעשות כל שימוש אחר בטקסטים שלהם.
[10] Legal wrangling over estate of Jimmy Buffett turns his widow’s huge inheritance into a cautionary tale, https://theconversation.com/legal-wrangling-over-estate-of-jimmy-buffett-turns-his-widows-huge-inheritance-into-a-cautionary-tale-259116 July 2, 2025
[11] לעניין השמדת יצירות, שלא על ידי היוצר בחייו (כפי שעשה למשל דמיאן הירסט) יש לסייג כפגיעה בזכות המוסרית של האמן, במורשת תרבותית ולפיכך ייתכן שנוגדת את תקנת הציבור ודינה יהיה בטלות.
[12] בעמ 6251/15 אווה דורית הופה נ' שמוליק קסוטו (פורסם בנבו, 7.08.2016).
[13] כמפורט בסעיף 13 לצוואתו - כתבי היד, זכויות היוצרים, זכויות הפרסום, התמלוגים והסכמי תמלוגים, וכל רכוש וזכויות ספרותיות אחרות, מכל סוג או אופי שהוא, הועברו תחילה לנאמנות.
[14] Simon Parkin, Who owns Einstein? The battle for the world’s most famous face. (17.05.2022)
[15] "Publicity Rights" זכותו של אדם לשלוט בניצול המסחרי של שמו ושל דמותו, נוכח ערכם הכלכלי.
[16] תא (י-ם) 3018/09 ארכיון אלברט איינשטיין האוניברסיטה העברית נ' שגם ריהוט 2000 (1997) בע"מ (פורסם בנבו, 22.01.2009).
[17] ע"א 2312/02 דרוק נ' דנציגר (פורסם בנבו, 23.03.2005).
[18] שם נטען כי אמנם מאיר אריאל חתם על כתב העברה המעביר לאקו"ם את זכויות היוצרים המפורטות מטה..." לרבות את זכות הביצוע של כל יצירותיו אולם השימוש שנעשה ביצירות הללו באתר של קוקה קולה (פרסומות) נוגד את ההסכם עליו חתם ומהווה הפרה של זכות היוצרים (בהיבט הקנייני) והן של הזכות המוסרית ביצירותיו. נקבע שם כי הנתבעות הפרו את זכויות היוצרים וכי אקו"ם עצמה כאשר גילתה את ההפרה, לא היתה רשאית להגיע להסדר פשרה עם וואלה. [19] תא (ת"א) 2367/05 אי.אמ.איי.מיוזיק פאבלישינג ישראל בע"מ נ' וואלה תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 15.06.2011).
[20] סעיף 55 לחוק זכויות יוצרים.
[21] יהושע ויסמן, קריאה השוואתית: מאפיינים של חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, יוצרים זכויות - קריאות בחוק זכות יוצרים (תשס"ט).
