מי חייבים לערוך צוואה?

עריכת צוואה היא פעולה משפטית המאפשרת לאדם להבטיח כי רכושו יחולק לאחר מותו בהתאם לרצונו. זוהי "ממלכתו הפרטית של המצווה", אשר באה לשנות את החלוקה על פי ברירת המחדל הקבועה בחוק.

על אף חשיבותה, רבים נמנעים מעריכת צוואה מסיבות ריגשיות או בהעדר מודעות. עם זאת, ישנן קבוצות ספציפיות באוכלוסיה שעבורן עריכת צוואה היא בעלת חשיבות קריטית וזאת בשל נסיבות חייהן המיוחדות.

זוגיות בפרק ב' עם ילדים מקשרים קודמים

בני זוג הנישאים בשנית ומביאים לקשר ילדים מנישואים או קשרים קודמים, ניצבים בפני אתגרים מיוחדים בכל הנוגע לירושה. בהעדר צוואה, יורשיו של הנפטר הראשון מבין בני הזוג יורשים חלק משמעותי קטן יותר מילדי הנפטר השני בזמן. ניקח לדוגמא זוג שלכל אחד מהם 2 ילדים מנישואין קודמים: בעוד שעל פי דין ילדי היורש שנפטר ראשון יזכו למחצית מרכושו של ההורה לאחר שנעשה "איזון המשאבים" בין בני הזוג, הרי שילדיו של בן הזוג הנפטר שני בזמן (כל עוד לא היה נשוי פעם נוספת או בסטטוס של ידוע בציבור), יחלקו ביניהם את כל עזבונו, לרבות החלק שזכה בו מירושת הנפטר הראשון בזמן. גם אם ערכו בני הזוג הסכם ממון בהפרדה רכושית מוחלטת, תהיה התוצאה בהעדר צוואה זהה. זאת גם אם בהסכם הממון קיימות הוראות "צוואתיות" (כגון הוראות הקובעות כי נכסים מסויימים יגיעו לילדי בני הזוג לעת מוות, או הדרה של מי מבני הזוג מהרכוש עקב פטירה).  זאת משום שבתי המשפט קבעו כי להוראות מסוג זה אין תוקף אם לא נקבעו בצוואה.[1]

בהבט אחר, לאחרונה דן בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע בבקשתה של פלונית להכיר בטיוטת צוואה כצוואה שערך מי שהיה בן זוגה של אימה, אשר גידל אותה משך כל חייה וראה בה את ביתו הביולוגית, נרצח בטבח ה-7.10 וצוואתו הושמדה בנוראות אותו יום.[2] כל עוד לא אימץ בן זוג אחד את ילדו של בן הזוג השני, על פי כללי הירושה על פי דין הוא לא מוריש לילד זה דבר מרכושו. ככל שבכוונת הורה מגדל להוריש חלק מעזבונו לילד שאינו ילדו הביולוגי או המאומץ, הוא יוכל לעשות כן רק באמצעות צוואה.

ידועים בציבור

בני זוג ידועים בציבור שאינם נשואים זה לזה ואינם נשואים לאחרים בשעת מותם, בן הזוג זכאי לרשת את בן זוגו המנוח כאילו היו נשואים, מכוח "מעין צוואה".[3] זוהי קונסטרוקציה משפטית הקובעת "הנחה" שידועים בציבור ערכו צוואה לפיה יחולו כללי הירושה על פי דין. תחילה יהיה על בן הזוג הנותר בחיים להוכיח כי התקיימה ביניהם מערכת יחסים בעלת השלכות משפטיות שונות, ובתוך כך כי בני הזוג התכוונו להחיל על מערכת היחסים שביניהם את מכלול הזכויות והחובות הכלכליות הנובעות מהקשר. שנית וככלל, חלה על ידועים בציבור "חזקת שיתוף"[4] (להבדיל מהסדר "איזון המשאבים" החל על זוגות נשואים משנת 1974 ואילך) ובפקיעת הקשר עקב מיתה, זכאי כל אחד מבני הזוג על פי דין למחצית מהנכסים שצברו יחד מתוקף חיי הזוגיות, ובנוסף גם לפחות ממחצית[5] מרכושו הכולל של בן הזוג שנפטר. בניגוד ללוגיקה, גם אם ערכו ידועים בציבור הסכם חיים משותפים בהפרדה רכושית מוחלטת, תהיה החלוקה בהעדר צוואה זהה. באחד מפורומים עורכי הדין לענייני ירושה הופיעה לאחרונה ההודעה הבאה: "אם נפטרה לפני שנה

ולה 2 בנות. לאמא היה ידוע בציבור. על פי צו קיום ירושה שהוצא הידוע קיבל 2/4 (מחצית מרכוש האם) וכל בת 1/4. הידוע בציבור שלו 2 בנים, נפטר אחרי האם. האם על פי דין הירושה מהאם תעבור לילדיו מהיותו בן זוג ידוע בציבור?".

מי שרוצה למנוע מצב שבו ההון המשפחתי שלו מוצא דרכו למשפחה אחרת, חייב לערוך צוואה. במקרה זה אף יכלו בני הזוג לערוך צוואה (צוואת יחיד או צוואה הדדית) בשילוב תנאי של יורש אחר יורש. היעדר צוואה עלול להוביל למאבקים משפטיים מורכבים בין בן הזוג הידוע בציבור לבין בני משפחה אחרים של הנפטר, דבר שניתן למנוע.

בנוסף, כאשר אחד מבני הזוג הידועים בציבור עדיין נשוי, תנאי הבסיס של סעיף 55 לא מתקיימים וכללי הירושה על פי דין לא יהיו תקפים לגבי בן הזוג הנותר בחיים.

הורים יחידנים

הורים יחידנים לילדים קטינים (כאשר אין אפוטרופוס טבעי נוסף לילדים), יכולים לדאוג בצוואה לעתיד הרכושי של ילדיהם ודרכי ניהולו באמצעות עריכת צוואה משולבת בנאמנות. בצוואה יקבעו זהות הנאמן, הפרוטקטור (מפקח על הנאמן) והנהנים, אופני חלוקה קבועים ומשתנים, אופני השקעת נכסי הנאמנות, מועד סיומה ועוד. בנוסף, ניתן לצרף לצוואה הנחיות "הבעת רצון" באמצעותן ההורה היחידני יכול להנחות את בית המשפט בענייני אפוטרופסות. כך במקרה פטירה חו"ח של ההוראה היחידני תישארנה הנחיותיו לעניין זהות האפוטרופוס החליפי המועדף על ההורה, אורח חיי הילדים כגון מקום מגורים, חינוך, פנאי וטיפול רפואי. צוואה בשילוב הקמת נאמנות והנחיות "הבעת רצון" הינה הפתרון המשפטי הכולל שיכול הורה יחידני ליצור כל עוד הילדים קטינים.

משפחות חדשות

בני הזוג של אנשים שבחרו להקים משפחות באמצעות הסכמי הורות, אשר לא אימצו את הילד ו/או לא הוצא צו הורות פסיקתי בעניינם, ומעוניינים להוריש את עזבונם לילד  - יכולים לעשות זאת רק באמצעות צוואה. למרות המצב המשפחתי בפועל ומאחר והילד אינו מוגדר כצאצא על פי דין הוא לא יוכר כיורש על פי דין.

אפוטרופוסים

אנשים המשמשים כאפוטרופוסים לקרובי משפחה חסרי ישע כגון אנשים עם מוגבלויות, יכולים לדאוג להם להסדר רכושי ארוך שנים בצוואה משולבת נאמנות. מי שמונו לאפוטרופסים לצאצאים בגירים או להורים קשישים על ידי בית המשפט או מי שמשמשים כ'אפוטרופוסים למעשה' יכולים לשלב בצוואה "הבעת רצון" שתשמש לבית המשפט ולאפוטרופוסים החליפיים כמסמך הנחיות ברוח כוונות המצווה. באמצעות צוואה מתאימה, ניתן להבטיח כי האדם לו הם דואגים ואשר על טיפולם הוא נסמך, ימשיך לקבל את הטיפול וההשגחה הראויים שנים רבות גם לאחר פטירת האפוטרופוס.

מקרים נוספים בהם עריכת צוואה היא חיונית

מי שמעוניינים לאזן חלוקות שניתנו כמתנה לחלק מהיורשים במהלך החיים, אנשים המבקשים למנוע שותפות כפויה בין היורשים בנכס מקרקעין. אנשים המעוניינים להוריש ליורשים מסויימים נכסים מסויימים (להבדיל מחלקים יחסיים מהעזבון). בעלי עסקים אשר מעוניינים לתת הוראות לעניין ניהולו השוטף של העסק וזכאות לחלוק לרווחים לערוך צוואה אשר תהלום בין היתר את מסמכי ההתאגדות של העסק שבבעלותם.

לסיכום

עריכת צוואה היא חיונית עבור כל אדם המבקש להתנות על ההסדר הקבוע בחוק הירושה, אך היא מקבלת משנה תוקף עבור קבוצות ספציפיות באוכלוסייה. ידועים בציבור, אנשים שנישאו בשנית, הורים יחידנים ואפוטרופוסים שמונו כדין או שהם אפוטרופוסים למעשה חייבים להקדיש מחשבה לתכנון ההורשה ולערוך צוואה שתבטיח את עתידם של יקיריהם בהתאם לרצונם. רק צוואה תגדיר כהלכה את זהות היורשים ואת חלקו של כל אחד מהם בעזבון המוריש.

אם אתם משתייכים לאחת מהקבוצות הללו, Rise to the Occasion – התמודדו עם הקושי המובנה וערכו צוואה.

צרו קשר עוד היום לתיאום פגישת ייעוץ, והבטיחו שעתיד יקיריכם יהיה מובטח ומוסדר בהתאם לרצונכם.

לייעוץ ראשוני לתכנון הורשה ועריכת צוואה

[1] בע"מ 7468/11 פלוני ואח' נ' אלמונית (פורסם בנבו, 3.07.2012). ילדי מנוח מנישואיו הראשונים ויתרו על חלקם בירושת אימם לטובת המנוח. כשנה לאחר מכן נישא המנוח לאשה אחרת בנישואין אזרחיים. המנוח ואשתו השניה חתמו על הסכם ממון בו נקבע כי על אף קיומם של חיים משותפים שמנהלים הצדדים, לא תהיה לה כל זכות בדירה שאת חציה ירש המנוח מאשתו. לאחר כתשע שנים נפטר המנוח מבלי שהותיר אחריו צוואה. האישה הגישה בקשה לצו ירושה במסגרתה עתרה למחצית מעיזבונו של המנוח, לרבות הדירה. ילדי המנוח הגישו התנגדות, תוך שטענו כי המשיבה מנועה מלרשת כל חלק בדירה, לנוכח ההסכם שחתמה עם המנוח. בית המשפט קבע כי יש לדחות את טענות ילדי המנוח בהינתן שהסכם הממון קובע את היקף עזבון כל אחד מהצדדים, אך לא את זהות היורשים והחלק בו יזכה כל אחד מהם, אשר נקבעים בצוואה.

[2] 71140-03-24 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' (פורסם במאגרים, 10.10.2024). בית המשפט אישר בהסכמת הצדדים וקבע כי המנוח ראה במבקשת בתו לכל דבר וענין והפנה את המבקשת להגיש בקשה לצו קיום צוואה או לחלופין להחתים את יתר היורשים על תצהירי הסתלקות ולהגיש בקשה לצו ירושה.

[3] סעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה").

[4] חזקה הניתנת לסתירה אשר קובעת שבנסיבות מסוימות, ובהיעדר הסכם נוגד, יחול הסדר של שיתוף נכסים בין בני זוג.

[5] בהתאם להרכב המשפחתי הכולל של הנפטר כמפורט בסעיף 11 לחוק הירושה.