טריוויה צוואות

צוואה היא מעשה אישי וככזו ניתן לכתוב בה (כמעט)[1] כל דבר ולחלק את רכוש המצווה בכל דרך (כמעט). להלן סקירה קצרה על צוואות היסטוריות מיוחדות.

הצוואה העתיקה

הצוואה העתיקה הידועה כיום נכתבה באכדית על גבי לוח חרס אי שם במאה ה-18 לפני הספירה. המלך השומרי איבי-סין הוריש את כל רכושו לאשתו ולבניו וחתם על הצוואה בחותמו. הצוואה (בגודל 11X5 ס"מ), התגלתה בשנת 1887 על ידי ארכיאולוגים בריטים, נמצאת במוזיאון הבריטי בלונדון.

מהי הצוואה הארוכה ביותר?

על פי גינס, הצוואה הארוכה ביותר היא נכתבה על ידי הגב' Frederica Evelyn Stilwell Cook. בקשה לצו קיום הצוואה הוגשה לרשם הירושה בלונדון בשנת 1925. הצוואה כללה ארבעה כרכים בהם 1066 עמודים וכתובות בה 95,940 מילים. מלבד חלוקת עזבונה בשווי של כ-21,000 ליש"ט, כללה הצוואה הוראות למנהלי העזבון ובהן "לשרוף את יומניה, לקבור איתה את טבעת הנישואין שלה ולדאוג שגילה לא היה רשום על מצבתה."

מהי הצוואה הקצרה ביותר?

הצוואה התמציתית הידועה כיום היא של הגרמני Karl Tausch משנת 1967 והיא כוללת שתי מילים "Vse zene" (בתרגום מצ'כית "הכל לאישה"). על אף התמצות הקיצוני, בשנת 1906 דן בית המשפט באנגליה בצוואה שכללה רק שלוש מילים "All for mother" ("הכל עבור אמא"). על פניו, נראה כי אמו של המוריש תירש הכל אולם בבית המשפט נשמעו ראיות לכך שהמצווה התייחס באופן עקבי לאשתו כ"אמא", (אם ילדיו) וקבע כי זו הייתה כוונתו - הכל לאישה ולא לאם.[1]

הוראות בצוואה

הפטריוט האמריקאי פטריק הנרי נודע בין היתר בשל אמירתו: "תנו לי חירות או תנו לי מוות". בצוואתו קבע כי אשתו תאבד את כל מה שירשה אם תינשא מחדש. האישה אכן דחתה את דרישתו המוזרה ונישאה לבן-דוד שלה.

פלורנס נייטינגייל, "האישה עם המנורה" כתבה בצוואתה (1910) שיש להשתמש בגופתה "לנתיחה או בדיקה שלאחר המוות לצורכי המדע". בקשתה זו לא כובדה והיא נקברה בקבר משפחתי.

צוואות עם יורשים מעניינים

אריסטוקרט פורטוגלי רווק ונטול ילדים בשם Luis Carlos de Noronha Cabral da Camara, בחר לחלק את עזבונו (שכלל כספים, בית ורכב) ל-70 שמות שבחר באקראי מספר הטלפונים של ליסבון בשנת 1988.

פליט יהודי אוסטרי בשם Erich Schwam הוריש בשנת 2021 את הונו לתושבי הכפר Chambon-sur-Lignon כאות תודה לתושבי הכפר שהסתירו אותו ואת בני משפחתו מהנאצים במהלך השואה.

צ'רלס מילר, עורך דין קנדי ערירי, ערך צוואה שבה הוריש את רכושו "למי שיבצע הישג יוצא דופן" וילד את המספר הרב ביותר של ילדים בטורונטו בעשר השנים שלאחר מותו. בעיתונות התקופה נקרא התנאי "מרוץ החסידות". בשנת 1938 חולק העיזבון – 568,000 דולר – בין ארבע נשים שכל אחת מהן ילדה תשעה ילדים בעשור שלאחר מותו.

ירושה לבעלי חיים

המלונאית הידועה Leona Helmsley, הותירה 12 מיליון דולר לכלבה Trouble, תוך שהדירה לחלוטין שניים מנכדיה מהצוואה שלה (מ"סיבות המוכרות להם").

לפניה, בשנת 1991 הותירה הרוזנת הגרמנייה Carlotta Liebenstein את כל אחוזתה בשווי 80 מיליון דולר לכלב שלה, גונתר.

גם מעצב העל קארל לנגפורד ציווה לטובת החתולה Choupette סך של כ-1.3 מיליון יורו. אולם בשל סכסוך משפטי בין היורשים, ומאחר והחוק הצרפתי לא מאפשר הורשה לבעלי חיים, החתולה לא הצליחה לממש את הסכום שיועד לה.

רכוש מיוחד

וויליאם שייקספיר הותיר לאשתו את "המיטה השניה בטיבה" מרהיטי הבית, ואילו את כל יתרת עזבונו ציווה לבנותיו.

הקדשים

ניתן לכלול בצוואה הוראות המקימות נאמנות פרטית לטובת נהנים מסויימים והקדשים ציבוריים, נאמנויות שמטרתן היא "קידומו של ענין ציבורי".[3] פרס נובל, הוא הוראה בנאמנות שהקים בצוואתו אלפרד נובל ומפירותיה מוענקים מדי שנה פרסים בחמש קטגוריות לאנשים אשר "during the preceding year, shall have conferred the greatest benefit on mankind".

[1] סעיף 34 לחוק הירושה מסייג את חופש הציווי וקובע ש"הוראה בצוואה הנוגדות ל שביצועה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי – בטלה".

[2] Dickens v. Thorne WN 54 [1906] [3] https://edition.cnn.com/2021/01/30/europe/fortune-french-village-nazi-intl/index.html [4] סעיפים 17-18 ,26 לחוק הנאמנות תשל"ט – 1979.