סעיף 147 לחוק הירושה

חוק הירושה קובע כי במותו של אדם עובר עזבונו ליורשיו. אמנם החוק אינו קובע מהו "עזבון" אך מקובל לראות בו את כל הנכסים והזכויות הרכושיות (מוחשיות ושאינן מוחשיות) שעומדים לאדם בחייו. יחד עם זאת החוק מחריג תחולתו מנכסים פיננסיים רבים ובהם תגמולי ביטוח חיים, כספים הצבורים בקופות גמל, קרנות השתלמות ועוד אשר יגיעו לידי מוטבים או בקרנות הפנסיה - לשאירים.

לבר העזבון

סעיף 147 לחוק הירושה[1] קובע: "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון."

לפי הרישא (תחילת הסעיף), כספים כגון ביטוח חיים, קופת תגמולים, קרן השתלמות ואחרים, אשר משולמים עקב פטירה - אינם חלק מעזבון המצווה, והיורשים על פי דין והזוכים מכח צוואה אינם יורשים אותם, אלא שהם מועברים למוטבים הרשומים, או לשאירים (קרנות הפנסיה).  

סע' 147, שזכה לכינוי "ירושת עניים", נחקק בשנת 1969, ולא שונה או תוקן במהלך השנים. בתקופה בה חוקק, חל מס על העיזבון והסעיף נועד להקל על העובדים ולהוציא כספים שצברו מעבודתם מתחולת המס. בנוסף, נועד המתווה לשלם באופן מיידי וללא עלות כספים לתלויים במנוח ובכך לסייע להם. תכלית סוציאלית זו נקבעה בין היתר מאחר ובאותה תקופה הוצאת צו ירושה או צו קיום צוואה היתה כרוכה בפרוצדורה ארוכה ולעיתים בהתדיינות ממושכת מול רשויות המס ורק לאחר שהוסדר תשלום מס העיזבון ניתן צו הירושה/ קיום צוואה וניתן היה לחלק את העיזבון והכספים הצבורים בקופות. בעקיפין נועד ההסדר לסייע לחברה בכללותה בכך שנמנע מלייצר מצוקה ועוני, אף אם זמני.

תגמולים, פיצויים, מוטבים ושאירים

אל עולם המושגים של דיני הירושה פורצים, באמצעות סעיף 147, מושגים מדיני החוזים ובעיקר[2] מחוק חוזה הביטוח.[3] אל היורשים בחוק הירושה מצטרפים מוטבים – אשר הינם אנשים שבעל הפוליסה (הנושה) מעוניין להיטיב עימם בקרות מקרה ביטוחי או במותו באמצעות העברת זכויות כספיות שנמצאות עבור הנושה אצל החייב (חברת הביטוח או גוף מנהל). בקרנות הפנסיה יזכו בכספים שצבר אדם "שאיריו", שהם על פי רב בן/בת הזוג וילדיו עד גיל 21.[4]

הנכסים הצבורים במוצרים הביטוחיים-פנסיוניים נחלקים לכספי חיסכון (פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות וחלק וולנטרי ברכיב ביטוחי החיים) שיכולים להשתלם גם לעמית (נושה) בחייו או למוטבים הרשומים לאתר פטירתו ולתגמולי ביטוח מסוג Risk (לרב ביטוח חיים) המשולמים למוטבים עקב קרות אירוע ביטוחי (מקרה הפטירה). על אלה יש להוסיף את רכיב פיצויי הפיטורין (בקופת פיצויים או כחלק מהחסכון הפנסיוני) אשר משולם לשאירים ככל שאדם נפטר במהלך תקופת עבודתו.

נכסים אלה מנוהלים על ידי חברות ביטוח ועל ידי גופים מנהלים כבתי השקעות וניתן לאתרם באמצעות סוכן ביטוח, המסלקה הפנסיונית או באמצעות ברור באתר "הר הכסף" של רשות ההון.  

האם ניתן לכלול נכסים מוחרגים בעזבון?

החוק מגלה גישה מאזנת, מחד הכרה בזכות החוזית של המוטבים, ומנגד באפשרות לכלול את נכסי לבר העזבון בעזבון.[5] זאת באמצעות עריכת צוואה הכוללת הוראות גוברות. יצויין, כי אם כוונת המחוקק היתה ליתן למצווים אפשרות לשנות את זהות המוטבים בזוכים על פי צוואה ובכך לפשט את תכנון ההורשה שלהם (ולמנוע כפילות), הרי נוסח הסעיף "זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון" פותח פתח לכך שבניסוח הוראות לא זהירות בצוואה, יכנסו כספים אלה לעזבון, על כל המשתמע מכך מבחינת חובות העזבון.

בתי המשפט פסקו כי על מנת שתכובד הוראה זו בצוואה שתגבר על הוראת המוטבים על הצוואה להכיל “הוראה ברורה ומפורשת” לעניין. יחד עם זאת הדעות בפסיקה חלוקות באם הודעה על כך על בעל הפוליסה להודיע לחברת הביטוח טרם פטירה או שקיימת אפשרות כי הודעה תישלח באמצעות היורשים גם לאחר מכן.[6] ומהי הוראה ברורה ומפורשת? בעניין ע.ש.[7] בחן בית המשפט האם הוראת המנוח בצוואה, שלפיה הביטוחים הם חלק מהרכוש אותו הוא מצווה לאלמנתו גוברת על רישום מוטבת אחרת בפוליסת הביטוח. באחד מסעיפי הצוואה התייחס המצווה לכל רכושו "מכל מין שהוא ובכל מקום בין בארץ ובין בחוץ לארץ, לרבות ... ביטוחים...". כלומר, המנוח ציווה לאלמנתו את כלל רכושו שפורט ב"סעיף סל",[8] לרבות ביטוח החיים שרכש במהלך חייו ואשר המוטבת שם היתה אחותו (אשר נפטרה כ-26 שנים לפני מועד עריכת הצוואה). בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי המנוח בחר את האחות כמוטבת טרם נישא ונולדו לו ילדים וכי לאורך כל השנים לא נעשתה כל פניה למנוח מצד חברת הביטוח בעניין. נראה כי בחלוף השנים נשתכחה מליבו של המנוח אותה פוליסת ביטוח ועצם קביעת אחותו כמוטבת בה, ומשכך לא טרח לערוך בה כל שינוי. עובדות מקרה זה הקלו על בית המשפט לקבוע כי תגמולי הביטוח יכנסו בגדרי העזבון, אולם בית המשפט נתן דעתו לכך כי ייתכנו מקרים בהם ייערך שינוי במוטבים בסמוך לעריכת הצוואה ובמקרה ויהיו אלה הוראות סותרות, ייתכן והתוצאה תשתנה.

ביקורת

מלומדים ועורכי דין פעילות טוענים מזה שנים שיש לבטל את סעיף 147. זאת בין היתר, מאחר והוא מזמן התדיינות מיותרת - זכויות מוטבים מול יורשים, זכויות בן הזוג, העדפת נושים ומעקלים ועוד. בנוסף טוענים עורכי דין מתחום דיני הירושה כי חברות הביטוח והחברות המנהלות נמנעות מלחלק את הכספים כאשר עולה חשש לסכסוך משפטי ובכך הקיץ הקץ על תכלית התשלום המיידי. טיעון נוסף כנגד ההסדר הינו כי יש בו פריצה של מסגרת הירושה הרגילה, מאחר והם מאפשרים למנוח להעביר סכומים באופן כמעט בלתי־פומבי ומיידי שקשה להתחקות אחריהם.

מהן זכויות האלמנה שאינה מוטבת? בפרשת מ' ד'[9] נדונה תביעת אלמנה לתגמולי 2 פוליסות ביטוח החיים ע"ס מיליון ₪ כ"א של בעלה ששם קץ לחייו לאחר כ-10 שנות נישואיו השניים. האלמנה תבעה את המוטבים, אחות וקרובים נוספים ממשפחת המנוח, בעקבות עדכון ששלח המנוח לחברות הביטוח בסמוך למותו, ולפיו המוטבים הם בהתאם למפורט בצוואה שערך המנוח. לטענת התובעת כספי ביטוח החיים משותפים לה ולמנוח ויש לאזנם בהתאם לחוק יחסי ממון. בית המשפט דחה את התביעה ופסק כי הזכות לקבלת כספי ביטוח חיים מסוג ריסק אינה שייכת למנוח, אלא למוטבים, וגם אם הפרמיה שולמה מכספים משותפים, אין היא באה בגדר "כלל נכסי בני הזוג" ואין להביאה בגדר איזון משאבים.

מהי זכותו של נושה על פני המוטבים? לאחרונה יצאה הלכה מבית המשפט העליון ולפיה כי כספי הפיצויים מקרן הפנסיה של מנוח-חייב, יועברו לידי נהנים (במקרה זה יורשיו על פי דין) ולא ישמשו לטובת קופת הנשיה.[10] בעניין מנורה, צבר אדם כספים בקרן פנסיה. לימים הוכרז אותו אדם כחדל פירעון, וכספי הפנסיה היו הנכס היחיד שניתן היה להיפרע מהם. אולם, בטרם נתבקשו הוראות הנאמן ולא ניתנו על ידי בית משפט הוראות ביחס לכספים אלה, הלך אותו אדם לעולמו. חברת הביטוח טענה כי על פי הוראות תקנון קרן הפנסיה, זכויות שצבר עמית בקרן הפנסיה מתרגמות לאחר פטירתו לזכות לקבלת קצבה הנזקפת תחילה לטובת שאיריו ובהיעדר כאלה – למוטבים שקבע, ובאין שאירים או מוטבים - ליורשיו. בית המשפט הדגיש את ההגנה על כספים המגיעים לחייב מכוח חברותו בקופת גמל, קרן פנסיה או קופת ביטוח בחוק חדלות פרעון (בין הגנה מוחלטת להגנה בשיקול דעת) לצד רשת ההגנה שפורס סעיף 147 לחוק הירושה על תכליתו הסוציאלית (כב' השופט גרוסקופף) או ההגנה שהיא פועל יוצא מכך שכספים אלה אינם חלק מהעזיבון כלל (כב' השופט שטיין).

יצויין כי יש מלומדים הרואים בהגנה מוחלטת זו העדפה פסולה, בין היתר לנוכח העובדה כי ניתן להפקיד כספים בקופות גמל ומכשירים דומים ללא כל מגבלה ובכך ניתן להבריח כספים מנושים.[11]

ואם אדם שינה מוטבים לאחר שערך צוואה?

בפסק הדין תמ"ש (ק' שמונה) 11725-03-22 חברה לביטוח בע"מ נ' ש' ל' טענו זוכי הצוואה כי קביעת מוטבים (בפוליסת חיים) מאוחרת להוראות הצוואה אינה יכולה לעמוד. בית המשפט קבע כי "השאלה היא מתי ניתנה ההוראה האחרונה של המנוח לחברת הביטוח. כאשר ההוראה האחרונה ניתנה על ידו באמצעות הודעה ישירה על שינוי מוטב, שהיא ממילא דרך המלך לקבוע מוטב כפי שגם מפורט בחוזה הביטוח, אין כל מנוס ואין כל דרך שלא לקיים את חוזה הביטוח, ככתבו וכלשונו, ולשלם את כספי הביטוח למוטב הרשום בחברת הביטוח". וזאת משום זכותו של אדם "לעשות בקניינו כרצונו, אלא גם לשלול ממנו זכות שניתנה לו באופן מפורש בדין, הקובע כי לנושה זכות לשנות את זהות המוטב, בין אם הדבר נעשה בהודעה לחייב, ובין אם בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב".

מהם היתרונות להפרדה בין נכסי העזבון לנכסי לבר העזבון?

לצד הביקורת הטוענת כי מדובר בהליך "עוקף לירושה" ובדיסהרמוניה בין דיני הירושה לדיני החוזים, קיימת אפשרות לראות בכך הסדר משלים ואף מיטיב לתכנון הורשה. כך, באמצעות עריכת צוואה ניתן לחלק את העזבון בצורה מסויימת (לרבות החלוקה על פי הסדר הירושה על פי דין) ולשנות דה פאקטו את החלוקה דנן באמצעות הוספת זכויות כלכליות למי מהיורשים. באותה מידה יכול אדם להוסיף למעגל הנהנים מזכויותיו הכלכליות מוטבים אחרים מבין יורשיו הטבעיים או הזוכים שקבע בצוואה, ולהורות להעביר להם נכסים המוחרגים מהעזבון. זאת, בשים לב שמדובר בהליך שעל פי רב לא יגיע כלל לידיעת היורשים/זוכי הצוואה.

בשולי הדברים יצויין כי גם בהוראת מוטבים ניתן לקבוע הוראות "מוטב במקום מוטב" במקרה של פטירת מוטב לפני פטירת המיטיב, בדומה להסדר הירושתי של "יורש במקום יורש".  

הוראת מוטבים חלופיים

לסיכום

נכסים פיננסיים מסויימים הוחרגו מהעזבון בהסדר הקבוע בסעיף 147 לחוק הירושה. ניתן לראות בכך מהלך נפסד או מבורך, שכן אלה יכולים לשמש את היורשים על פי דין או על פי הצוואה כתוספת לזכיה או לאפשר למורישים להיטיב בצורה אחרת עם היורשים הטבעיים או עם אנשים או גורמים אחרים שאינם במעגל היורשים הטבעיים כלל, וזאת באופן דיסקרטי.

בין אם רוצים לשמור על הפרדת הנכסים הפיננסיים מהעזבון ובין אם מבקשים להכלילם בו באמצעות עריכת צוואה  - יש לתת על נכסים אלה את הדעת! זאת, בעיקר בקרות שינויים בהרכב או במבנה המשפחתי, אך גם במקרים של שינוי במצבת הנכסים לטובה או לרעה במועד עדכון צוואה או באופן תקופתי בשיחה עם סוכן הביטוח / היועץ הפנסיוני. במידה ומעוניינים לכלול את נכסי לבר העזבון בעזבון, יש לעשות כן בהוראה ברורה ומפורשת בצוואה ולא להסתפק בסעיף "סל". מומלץ לפרט בצוואה את פרטי הפוליסות ו/או הקופות לשם הבהירות, היעילות ואף לנוחיות היורשים. בנוסף, לאור הפסיקה שאינה אחידה, ועל מנת להימנע מהליכים משפטיים מיותרים, יש לעדכן את חברת הביטוח בהוראה המכלילה בסמוך לעריכת הצוואה ובנוסף, לוודא כי נשמרת אחידות בין הוראות הצוואה להוראות המוטבים.

לקביעת פגישת ייעוץ לתכנון הורשה ועריכת צוואה

[1] סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה").

[2] סעיף 36(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע "בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם – על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה – רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו". הנושה הינו בעל הפוליסה, החייב הוא חברת הביטוח או החברה המנהלת והמוטב הינו מי שהנושה מבקש להיטיב עימו.

[3] ר' סעיפים 1, 11-13, 44 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.

[4] הגדרות השיאירים המפורטות נמצאות בחוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג-1963, בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ובתקנוני קרנות הפנסיה.

[5] בהתאם לסיפא (סיומת) של סעיף 147 הקובעת "זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון".

[6] בע"א 477/79 עזבון המנוח בכר שלום בע"מ ואח' נ' בהירה בכר ואח' (פורסם בנבו, 27.07.1981) נפסק על ידי כבוד השופט שמגר, כי יש ליתן את ההודעה לחברת הביטוח עוד בחייו של המצווה. מנגד, ב-ע"א 236/84 מנהל עיזבון המנוחה הלה יפה ז"ל נ' אסיא שוורץ לבית קלצ'קין ואח' (פורסם בנבו, 1.09.1991) נפסק על ידי כבוד השופט בן-יאיר כי, ניתן ליתן את ההודעה לחברת הביטוח באמצעות הצוואה גם לאחר פטירתו של המצווה, זאת בפרשנות לסעיף 36(ב) לחוק החוזים. בתמ"ש (ת"א) 10421-06-12 ד"ר י' נ' עיזבון המנוחה ט' (פורסם בנבו, 15.11.2012) הוסיף כב' השופט שילה ודרש שיש לבחון את הוראות תקנון חברת הביטוח והוראות פוליסת הביטוח או בתקנון קופת הגמל ולבדוק אם נקבעה הוראה המאפשרת משלוח הודעה אף לאחר הפטירה.

[7] תע (ת"א) 12138-07-23 ע.ש נ' י.י.ז (פורסם בנבו, 25.02.2024).

[8] חוק הירושה אינו קובע את האופן בו יש לתת הוראות בצוואה לעניין הרכוש ואין בו דרישה לפרט באופן פרטני את רכושו של המצווה. מכאן שדי לפרט בצוואה הוראה הכוללת באופן גורף את "סל" רכושו של המצווה.

[9] תמש (ת"א) 54670-09-20 מ' ד' נ' ד' ד' (פורסם בנבו, 7.01.2024).

[10] ע"א 8990/22 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' ינקוביץ משה ז"ל (פורסם בנבו, 26.06.2025).

[11] טדסקי ״זכויות מלבר לעזבון״ משפטים יא (תשמ׳׳א), טדסקי ״חובות העזבון", עיוני משפט ה (תשל״ו) וכן שורץ, "כספי ביטוח־חיים, קופות־גמל ודומיהם ‏כמשאבים מלבר לעיזבון", עיוני משפט יח (תשנ"ד).