צוואות בעידן הורות משפטית ובדיקות דנ"א

בעידן שבו בדיקות דנ"א (DNA) מסחריות הופכות לנגישות וזולות, סודות משפחתיים שנשמרו עשורים נחשפים בלחיצת כפתור. המציאות מלמדת כי לעיתים, מותו של אדם אינו סוף פסוק עבור עיזבונו, אלא תחילתו של מסע גילויים המציג יורשים חדשים שלא היו ידועים למוריש או למשפחתו. עבורנו, העוסקים בתכנון הורשה, מדובר באתגר הדורש מאיתנו לבחון מחדש את השאלה: מיהו "ילד" לעניין חוק הירושה?

צעירה מארה"ב גילתה באמצעות בדיקת DNA שהפקידה באתר מסחרי כי יש לה שתי אחיות מצד אביה אותו לא הכירה.[1] האב הלך לעולמו שנים מספר קודם לכן ממחלה שלא אובחנה במועד. חודש לאחר שיצרה עם אחיותיה קשר, זכו האחיות ואימן בתביעת רשלנות רפואית שהוגשה עקב פטירתו של האב המשותף. הפיצוי עמד על 28.8 מיליון דולר. הצעירה תבעה את האם והאחיות בגין "חלקה" בעיזבון כיורשת על פי דין של האב. בית המשפט שם דחה את התביעה מהסיבה כי הגישה את התביעה זמן רב לאחר פטירת האב, לא לקחה חלק בתביעת הרשלנות או בבקשה לצו ירושה וכי לא השלימה את הבדיקות הנחוצות לקביעת האבהות הנטענת.

בדיקות DNA מסחריות משנות את כללי המשחק בדיני ירושה. הן חושפות ילדים שלא היו ידועים למוריש עצמו, לעיתים שנים רבות לאחר פטירתו.

חוק הירושה קובע הסדר רב שכבתי (הפרנטלות) לפיו בהעדר צוואה, יורשים את המוריש ילדיו ובני זוג ככל שהיו לו.[2] בהעדר ילדים, יורשים את המוריש הוריו ובהעדרם, יורשים את המוריש צאצאי ההורים, קרי אחי המוריש וכנ"ל בהעדר הורים ואחים יורשים הסבים או צאצאיהם. כך גם בעניינו של יורש שנפטר לפני המוריש, אותו יורשים ילדיו הנכנסים לנעליו כיורש.[3] 

מיהו "ילד" על פי דיני הירושה? 

האם זהו צאצא הרשום בתעודת הלידה או במרשם האוכלוסין? או האם ילד הוא מי שהמוריש היה לו כאב, אף אם לא אימץ אותו?  

פרשת הקטין[4] עסקה בבני זוג שחתמו על "הסכם זוגיות" לפיו האֵם תבצע הפריה (מתרומת זרע אנונימית) ובן זוגה "יסייע להצלחת תהליך ההפריה" ו"יכיר באבהותו על הוולד/ים, על כל המשתמע מכך". האיש נרשם בתעודת הלידה ובמרשם האוכלוסין כאבי הילד. תקופה מסויימת גידל האיש את הילד כבנו, עד שנפרד מהאם. לימים נפטר האיש והילד הגיש באמצעות אימו בקשה לצו ירושה כיורשו היחיד על פי דין. אחיותיו של האיש, הגישו בקשה לביטול הצו, זאת גם מאחר והאיש הותיר צוואה בה הצהיר "הבן שרשום עפ"י משרד הפנים כבני, ...אינו בני הביולוגי. אין לי קשר משפחתי או קשר נפשי עימו. לא היה קשר ביננו מיום שנפרדתי מאמו, ... הוא זר לי ומבחינתי איננו בן שלי". בנוסף טענו האחיות כי  הבן אינו בנו הביולוגי של המנוח ולא אומץ על ידו. בית המשפט קבע כי הצוואה גוברת, אך גם אם לא היתה צוואה כלל, לפי חוק הירושה רק ילד ביולוגי או מאומץ נחשב ליורש, והקטין לא עונה להגדרה. עוד נקבע בפסק הדין כי "הוראות החוק המתייחסות ליורשים על פי דין אינן נתונות לפרשנות או לשיקול דעת ולא ניתן למתוח את תחולתן בהתאם למערכות היחסים של המנוח עם הטוענים לירושה, בהעדר התקיימות התנאים הפורמליים".

במקרה אחר דן בית המשפט העליון בבקשת ערעור של אדם שנולד בעיראק וטען להיותו בנה של מנוחה שנפטרה בישראל.[5] זאת למרות שהיה רשום כבנה של אמה של המנוחה ולא נכלל בצו הירושה המקורי שהגישו בעלה של המנוחה וילדיהם המשותפים. בדיקה גנטית אישרה את הקשר הביולוגי ובהליך התגלה גם קיומו של בן נוסף למנוחה, שנפטר בעיראק לפניה. בעקבות תוצאות הבדיקה תוקן צו הירושה וילדי המנוחה הוכרו כיורשים על פי דין, למרות השיהוי הרב והתנגדות בעלה. זאת מאחר ותיקון צו ירושה שניתן ללא תשתית עובדתית מלאה עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי שהירושה תגיע ליורשיהם האמיתיים של נפטרים.

הרכבים משפחתיים חדשים וזכויות ירושה

האם ילדים מאומצים יורשים את הוריהם המאמצים?

לפי המשפט הישראלי נוצר קשר של אימוץ רק עם מתן צו של בית משפט. לאחר אימוץ כדין[6], הילד נחשב כילדם של הוריו המאמצים "לכל דבר ועניין", כולל לעניין ירושה. ילדים מאומצים זכאים לרשת בנוסף להוריהם המאמצים, גם את אחיהם, את סבם וסבתם ואף את הדודים המאמצים שלהם. יחד עם זאת האימוץ מנתק את קשרי ההורות המשפטית מההורים הביולוגיים והמאומץ אינו יורש את הוריו הביולוגיים.

מה מעמדו של אימוץ למעשה?

בנוסחו הקודם של חוק אימוץ ילדים, תש"ך – 1960, הוכר מעמד של אימוץ בפועל/למעשה: "היו קיימים בתקופת שלוש שנים לפחות, יחסי אימוץ למעשה בין אדם שבאותה תקופה טרם מלאו לו 18 שנה לבין אדם שהיה כשיר לאמצו לפי הוראות חוק זה, ויחסים אלה עודם קיימים, רשאי בית משפט ליתן צו אימוץ אף אם...". אולם מאז חוקק  חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981  ללא צו אימוץ רשמי הילד ייחשב כ"זר" לעניין חוק הירושה ולא יירש על פי דין. בפרשת יהוד[7] נדונה התחייבות של אב שניתנה בתימן לפיהם יגדלו הוא ואשתו השניה את ילדי בנו (מנישואיו הראשונים של האב) כילדיהם. בני הזוג נרשמו כהורי הנכדים עם עליית המשפחה ארצה,[8] אולם לא אימצו אותם רשמית. עם פטירתם ילדיהם הביולוגים של בני הזוג ביקשו להדיר את אחייניהם מלרשת. עלתה הטענה כי מאחר ומדובר באימוץ טרם חקיקת חוק האימוץ הישראלי יש לבחון את הדברים גם על פי המשפט העברי. אולם בבחינת זו נמצא כי הדין העברי אינו מכיר באימוץ ילדים באופן המנתק את קשר ההורות עם ההורים הביולוגים. בית המשפט הבהיר כי לא היה כאן אימוץ לפי המשפט הישראלי, לא היה כאן אימוץ לפי המשפט העברי ואף לא היה כאן "אימוץ בפועל".

הטרגדיות הלאומיות הביאו את המחוקק והפסיקה לגלות גמישות מסוימת במקרים חריגים שעלו מטבח ה-7 באוקטובר. לחוק הירושה הוכנס סעיף 6א. המאפשר ליורשים להסתלק מחלקם בעיזבון גם לטובת ילד "שהמוריש ראה אותו כילדו" (אימוץ בפועל). בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע הכיר בטיוטת צוואה שנכתבה על ידי דוד קרול ז"ל, תושב קיבוץ בארי שנרצח בפיגועי 7 באוקטובר ודירתו עלתה באש. המקרה ייחודי בהכרה בטיוטת צוואה כמסמך משפטי מחייב, תוך הכרה במערכת היחסים הייחודית בין קרול לבתו, אף שלא אימץ אותה באופן רשמי.

מהי הורות משפטית

הורות משפטית הינה הורות הנקבעת על ידי בית המשפט. בית המשפט הכיר בארבעה יסודות של הורות במשפט הישראלי[9]: גנטי, פיזיולוגי (מכוח נשיאת ההיריון), אימוץ ו"זיקה לזיקה" (כאשר הצו השיפוטי מכונן קשרי הורות בין בן או בת זוג של הורה ביולוגי לילדו של ההורה הביולוגי). בתי המשפט רואים בהורות המשפטית כמכוננת "הורות זהה במהותה לכל הורות אחרת"[10], ובתי המשפט מגנים עליה על מנת להשוות את מעמדה להורות הביולוגית. ובמילים פשוטות "הורות היא הורות" על כל אגד זכויותיה וחובותיה. אולם רבים האנשים אשר אינם מסדירים משפטית את הסטטוס ההורי ולא מבטיחים כי זכויות ילדיהם תואמות את המבנה המשפחתי הקיים.

מאחר ובאופן עקבי שיטת המשפט בישראל מדגישה את החשיבות של הבטחת העברת העיזבון ליורשים החוקיים, העדר הסדרת הסטטוס ימנע מילדים מסויימים מלרשת את הוריהם. הבטחת זכות הירושה יכולה להעשות או בדרך של עריכת צוואה או בדרך של שינוי סטטוס. ועריכת צוואה, היא הדרך הקצרה והפשוטה יותר.

ילד שנולד מתרומת זרע – האם הוא יורש את התורם?

בתי המשפט[11] מגנים במובהק על אנונימיות התורם ועל העיקרון שתורם זרע אינו "הורה משפטי". רואים בתורם הזרע גורם המסייע להורים המיועדים "באלמנט החיוני החסר להם מבחינה ביולוגית להבאת צאצא לעולם, והוא יוצא מן התמונה לאחר השלמת חלקו בהליך".[12] הקשר המשפטי בין התורם ליילוד מנותק מרגע התרומה, והורותו של התורם נחשבת ככזו שוויתר עליה מראש ומכאן שאין לו חובות או זכויות הוריות. ומכאן ילד שנולד מתרומת זרע להורה יחידני, ירש אותו ואילו ילד שנולד מתרומת זרע לבני זוג, ירש את שני הוריו הרשומים.

אתגר הפונדקאות

מקרים בהם קיים קשר משפטי מובהק אך ללא קשר ביולוגי (כגון פונדקאות עם תרומת ביצית) יוצרים אתגר פרשני הפוך. נקודת המוצא של הדין הישראלי, כפי שמשתקפת בסעיף 3(א) לחוק הירושה, קובעת כי "כל מי שהיה בחיים בעת מות המוריש כשר לרשת אותו". מכאן מה דינם של עוברים מוקפאים? המרקיז ה-8 מבאת' באנגליה [13] נאלץ בימים אלה לפעול משפטית לתיקון שטרי נאמנות משפחתיים שנכתבו לפני עשרות שנים, אשר כללו הגדרות שמרניות של "צאצאים חוקיים" (Heirs of the body). הגדרות אלו, שנכתבו בעידן שבו הורות הייתה ביולוגית בלבד, מאיימות להדיר את בנו שנולד בהליך פונדקאות. גם בישראל, למרות הכשרות הכללית לרשת לפי סעיף 3(א), העדר התייחסות מפורשת בצוואה להכללת ילדים שנולדו בטכנולוגיות פריון עלול להוביל לתוצאות קשות. יורשים אחרים עלולים להשתמש בפרשנות דווקנית של מונחים מיושנים כדי לנסות ולנשל ילדי פונדקאות מעיזבונות ומנאמנויות משפחתיות.

ירושה במשפט הקונטיננטלי

להבדיל משיטת המשפט הנהוגה בישראל (המשפט המקובל), בה עקרון העל הינו רצון המצווה, בשיטת המשפט הקונטיננטלי הנהוגה במדינות כמו צרפת, איטליה, ספרד, יוון וכו' נהוגה "ירושה משוריינת" (Réserve Héréditaire). חלקים מסויימים מעיזבון המנוח יחולקו תחילה לבת הזוג ולילדים ואילו הוא יוכל לצוות רק על החלק היחסי הנותר. היסטורית, החלק המנדטורי שימש כמגן לילדים שנולדו מחוץ לנישואין, אשר לולא כן היו מנושלים מירושתם. ישראלים רבים הינם בעלי נכסי מקרקעין בחו"ל ועליהם לקחת בחשבון בתכנון הירושה ההסדר החוקי. זאת בהינתן שעל פי חוק הירושה בישראל, דינם של נכסים מסויימים הינו בהתאם למקום הימצאם.

לסיכום:

במקרה של הרכבים זוגיים ומשפחתיים שונים, טכנולוגיות פריון ובמקרה של סיכוי להורות גנטית, עולה החשיבות לתכנון הורשה. באמצעות עריכת צוואה מפורשת ומפורטת לא תופתעו ולא תפתיעו.

עורכת דין אסנת אלדר - ליצירת קשר לשיחת ייעוץ לעריכת צוואה

[1] www.nypost.com/2025/11/30/us-news/woman-sues-to-horn-in-on-sisters-28m-inheritance-after-discovering-family-tie-on-23andme/ (30.11.2025)

[2] סעיף 10 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

[3] סעיף 14(א) לחוק.

[4] ת"ע  19419-02-23 פלונית ואלמונית נ' קטין (פורסם בפסקדין, 04.08.2024).

[5] בע"מ 1266/24, פלוני נ. פלוני (11.03.2024).

[6] סעיף 1 לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981.

[7] בע"א 8030-96 יהוד נ' יהוד (17.01.1999).

[8] יצוין, שגם רישום המשיבים כילדיהם של המורישים בתעודות הזהות שלהם עם עליית המשפחה ארצה, אין לו משמעות לענין הכרה במשיבים כילדיהם המאומצים של המורישים.

[9] דנ"א 1297/20 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (25.07.2022).

[10] בע"מ 4741/21 פלונית נ' פלונית (‏21.7.2022).

[11] נושא תרומת הזרע טרם הוסדר בחקיקה ראשית. בתי המשפט שואבים השראה מחוק תרומת ביציות הקובע במפורש כי "הזכויות והחובות הקיימות בין הורים... ובין ילדי ההורים לא יהיו קיימות בין התורמת... ובין היילוד" [עליון, דנ"א 1297/20, פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (25.7.2022)].

[12] בע"מ 5544/18 היועץ המשפטי לממשלה נ' הדס איילון (14.02.2021).

Millionaire Longleat owner’s son could be CUT from dad’s will because he was born via surrogate as dad backs court fight [13]